פסק-דין בתיק ב"ל 38199-05-10

בתובענה זו מתבקש בית הדין להורות לנתבע להכיר בקיומם של יחסי עבודה בין התובעת לבין מפעל "דוד וצורי בע"מ", אשר בבעלות משפחתה (להלן: החברה).

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים

1.                  לטענת התובעת, בין חודש יולי 2007 לחודש יולי 2009 עבדה בחברה. לדבריה, במהלך עבודתה ביצעה עבודות שונות ובהן עבודות פקידות, שיווק מוצרי המפעל וגביית כספים מלקוחות.

2.                  ביום 08/07/09 יצאה התובעת לחופשת לידה ובעקבותיה הגישה לנתבע תביעה לדמי לידה. תביעה זו דחה הנתבע ומכאן התביעה שבפנינו.

3.                  הנתבע סבור כי עבודת התובעת בחברה לא חרגה מעזרה משפחתית בעוד שהתובעת טוענת כי הייתה עובדת לכל דבר ועניין ועל כן זכאית היא לדמי לידה.

הכרעה

4.                  בפנינו נשמעו עדויות התובעת, אמה - גב' יהודית חסון, לקוח של החברה - מר רמי סעד ועובדי החברה - מר משה מימון, גב' מוסאי רבקה ,מר תומר סלמן וגב' אירית אוחיון.

5.                  לאחר ששמענו את עדי התובעת ועיינו ביתר הראיות אשר הוגשו לתיק בית הדין באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

6.                  חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) אינו שולל א-פריורי את קיומם של יחסי עבודה בין קרובי משפחה. יחד עם זאת, במקרים בהם מועסק מבוטח על ידי בן משפחה, ייבחן בית הדין את נסיבות ההעסקה בכדי לברר האם מדובר אכן ביחסי עבודה או שמא בעזרה משפחתית בלבד. בית הדין יבחן האם יחסי העבודה הינם אכן יחסי עבודה אמיתיים וכן האם ניתן לקבוע מהו שכרו של המבוטח (עב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי - גרוסקופף, פד"ע לד(3) 97; עב"ל 20105/96, יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ו 603) .

7.                  על פי ההלכה הפסוקה, נטל ההוכחה כי אכן מדובר ביחסי עבודה החורגים מעזרה משפחתית, מוטל על התובע (דב"ע לג/159-0 בטי מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 134,  137).

8.                  בענייננו לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל הראייה בכדי להוכיח כי עבודתה בחברה חרגה מעזרה משפחתית. לא מצאנו את ראיות התובעת מהימנות והעדויות אשר הוצגו מטעמה סתרו זו את זו ופעמים אף נמצאו סתירות פנימיות בעדות זו או אחרת. נוסף על כך, טענות התובעת לא הלמו את המסמכים אשר הציגה ובעיקר את הנתונים אשר הופיעו בתלושי שכרה.

9.                  מראיות התובעת נוצרה בפנינו תמונה בלתי מהימנה לגבי כל היבטי עבודת התובעת בחברה. לא עלה בידי התובעת להוכיח מה היו ימי ושעות עבודתה, מה היה שכרה, כיצד הוא נקבע וכיצד הוא חושב. למעשה לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מילאה תפקיד כלשהו עבור החברה. נוסף על כך, התרשמנו כי לפני שהחלה התובעת בעבודתה בחברה לא מילא איש את תפקידה ולאחר שעזבה איש לא מילא את מקומה.

10.              התובעת טענה כי לאחר שסיימה את עבודתה פתחה החברה אולם תצוגה אשר ייתר את עבודתה אך לא הוצגה בפנינו כל ראיה באשר למועד בו נפתח אולם התצוגה בפועל.

11.               באשר לימי ושעות עבודתה, התובעת צירפה כנספח 1 לכתב התביעה את תלושי השכר עבור מלוא תקופת עבודתה בחברה. תלושים אלו מלמדים כי במהלך כל תקופת עבודתה, עבדה התובעת במשרה מלאה, בין 22 ל-23 ימים בחודש, כאשר בארבעת חודשי העבודה האחרונים אף מצוינות שעות העבודה באותו החודש.התובעת אף צירפה כנספח 4 לכתב התביעה את רישום החקירה בפני חוקר המוסד מיום 29/09/09.

12.              יחד עם זאת, מהראיות שהוצגו בפנינו התרשמנו כי לפחות בשנה הראשונה לעבודתה, לא עבדה התובעת במשרה מלאה. בחקירתה בפני חוקר הנתבע מציינת התובעת כי ביום רביעי לא הגיעה לעבודה מאחר והייתה בלימודים (עמ' 3 לרישום החקירה בפני חוקר הנתבע). מעדות אמה של התובעת, גב' חסון, עולה כי התובעת עבדה במשרה מלאה בימים ראשון עד חמישי, למעט הזמן בו למדה (עמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 13/07/11 שורות 1-17). עובדה זו עולה אף מעדותה של גב' אירית אוחיון, מנהלת החשבונות בחברה ודודתה של התובעת, אשר ציינה במפורש כי התובעת לא עבדה בימי ו' בכל תקופת עבודתה, למעט מקרים נדירים (עמ' 23 שם, שורות 23-32). התובעת העידה כי גב' אוחיון היא אשר פיקחה על עבודתה והתובעת דיווחה לה על מעשיה (עמ' 15, שם, שורות 3-12).

13.              שילוב העדויות דלעיל מביא אותנו למסקנה כי לפחות בשנה הראשונה, לא עבדה התובעת במשרה מלאה, חרף זאת, אין לכך כל ביטוי בכל מסמך שהוא מטעם החברה. אמה של התובעת לא ציינה כי התובעת נעדרה מהעבודה במשך יום שלם, יום רביעי, במשך שנה שלמה וכך גם גב' אוחיון. כמו כן נוצר בפנינו הרושם כי שכרה של התובעת שולם לה ללא קשר לשעות ולהיקף משרתה ורישום ימי העבודה היה זהה בכל תקופת עבודתה, ללא קשר למספר הימים שעבדה בפועל.

14.              התובעת התייחסה הן בתצהירה והן בחקירתה בפני חוקר המוסד לשעות עבודתה אשר השתנו בהתאם לצרכי העבודה ובהתאם ללימודיה. למרות זאת, לא הוצגה בפנינו כל ראיה הנוגעת לשעות לימודיה של התובעת, דוגמת מערכת שעות או גליון קורסים וכן דו"ח שעות עבודה בחברה. ראיות אלו כולן או חלקן היו בידי התובעת והייתה בידה האפשרות להציגן בפני בית הדין ובכך להוכיח את טענותיה. בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו  (ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). משנמנעה התובעת מלהציג ראיות המצויות בחזקתה, קובעים אנו כי לו היו ראיות אלו מוצגות בפנינו היה בהן כדי לפעול כנגדה.

15.              אף באשר לתפקיד אשר ביצעה התובעת ודרך ביצועו קיימות בפנינו גירסאות שונות וסותרות אשר אינן מתיישבות זו עם זו. התובעת טענה בסעיף 6 לתצהירה כי בראשית דרכה בחברה עבדה אך ורק בעבודה פקידותית ובהמשך עברה לעבודה שיווקית ולגביית חובות מלקוחות. על גרסה זו חזרה אמה של התובעת בסעיף 6 לתצהירה וגב' אוחיון בסעיף 4 לתצהירה.

16.              בעת שנחקרה התובעת בפנינו על האמור בתצהירה, העידה כי התקופה בה עסקה בעיקר בעבודות משרדיות נמשכה כשנה (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 13/07/11 שורות 3-9):